אורי קראוזה - אגרונום
גינות קרקע וגג
כנימת עלה- זהו חרק קטן בגודל 2-4 מ"מ הניזון מהמוהל שבצמחים. ניתן למצוא אותם בצפיפות באזורים כמו ניצני גידול, פריחה, גבעולים צעירים ובחלק התחתון בעלים צעירים. הן מופיעות בצבעים שונים: ירוק, צהוב, חום ושחור. הכנימות נוהגות למצוץ את המוהל מתוך צינורות השיפה ,המובילים סוכרים שנוצרו בתהליך הפוטוסינתזה, אל חלקי הצמח התחתונים. המוהל מכיל ריכוז גבוה מאוד של סוכרים. הכנימה מפרישה את תמיסת סוכרים הנקראת "טל הדבש" בטפטוף על העלים והפרחים של הצמח. לכן כשאנחנו נוגעים בצמח באזור בו פעילות הכנימות נרגיש שהוא דביק. "טל הדבש" משמש גם מצע גידול לפטריית הפייחת השחורה, כך שנוכל לראות במקרים רבים גם מעין קרום שחור ע"ג העלים.
קל לזהות את הכנימות בגינה: במבט ראשון נראה עלים מקופלים בצורה לא רגילה, מבט נוסף נראה מצבור של כנימות בחלק התחתון של העלים ,על ניצני הפריחה או על הגבעול הצעיר . נגיעה במקום ונרגיש כמו דבק באצבעות.
הכנימות יכולות להופיע במהלך השנה אבל בד"כ נימצא אותם בעונת האביב והסתיו.
כיצד להתמודד איתם:
*ברוב המקרים לא צריך לעשות כלום ואפילו מאד כדאי לא לעשות דבר – רובן ייעלמו לאחר תקופה של מספר שבועות. חום רב, כמו יום שרב למשל, מפחית דרמטית את אוכלוסיית הכנימות. הופעה שלהן בגינה "מזמינה" את החרקים שטורפים אותן, כמו למשל: מושית השבע (פרת משה רבנו) וצרעת אפידיוס וציפורים (למשל ירגזי וצופיות). ברגע שטורפים אלו נמצאים בגינה אז יש לנו שיווי משקל נכון בין מזיקים והטורפים שלהם.
*במצב של צפיפות רבה מאד של כנימות בניצני גידול ניתן פשוט לקטום את הניצנים ולזרוק את הגזם מחוץ לגינה. גם השפרצת זרם מים חזק על האזור יסלק משם את הכנימות.
* אם בכל זאת יש התקפה קשה על צמח מסוים אז אפשר
לרסס בחומרי הדברה אורגניים שהם יותר ידידותיים לסביבה, כמו למשל זוהר נאט.
חשוב לזכור- ככל שהגינה ותיקה יותר והשימוש בחומרי הדברה הוא נדיר יותר כך סביר שקיים בא שיווי משקל ואיזון אקולוגי בין מזיקים לבין אויביהם הטבעיים. כך שחשוב שיהיו בגן מעט אוכלוסייה של מזיקים על מנת לשמור על אוכלוסיית הטורפים שלהן.
חזרה לרשימת המאמרים